
בעצתה של צירס, אודיסאוס נכנס לשאול כדי לדבר עם החכם טיסריאס וללמוד ממנו את הדרך הביתה.
בָּאנוּ עַד
יַרְכְּתֵי יְאוֹר-הָאוֹקְיָנוֹס הַמַּעֲמִיק-אֲפִיקָי,
לְאַדְמַת
עַם-הַקִּימֶרִים אֲשֶׁר שָׁם אַרְצָם וְעִירָם,
אֶרֶץ
לוּטָה לְעוֹלָם עַב הֶעָנָן וַעֲרָפֶל,
בָּהּ
לֹא יִתְבּוֹנֵן לְעוֹלָם הַשֶּׁמֶשׁ בְּקַרְנָיו הַמְּאִירוֹת,
גַּם
בַּעֲלוֹתוֹ עַל-פְּנֵי רָקִיעַ זָרוּעַ כּוֹכָבִים,
גַּם
בִּנְטוֹתוֹ לָאָרֶץ, בְּרִדְתּוֹ מִמְּרוֹמֵי-רָקִיעַ;
בשאול הוא
פוגש את רוחם של המתים, כולל סדרה של גיבורים ודמויות מיתיות, ובהם טנטאלוס, הראקלס, אגממנון ואכילס. אחרי שתראסיאס
חוזה לו את עתידו ומזהיר אותו לבל יכעיס את האלים, הוא פוגש גם את אמו, אנטיקליאה.
אוּלָם
אָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי עַל-עָמְדִי מְחַכֶּה עַד גֶּשֶׁת
אִמִּי
וּשְׁתוֹתָהּ הַדָּם הַמַּשְׁחִיר, מִיָּד הִיא הִכִּירָה
אוֹתִי
וַתְּמָרֵר בַּבֶּכִי, וַתְּדַבֵּר אֶת-אִמְרוֹת-הַכָּנָף:
יַלְדִּי,
שַׁלָּמָה יָרַדְתָּ אֶל-גֵּיא הַצַּלְמָוֶת וַעֲרָפֶל
אַתָּה,
בַּחַיִּים חַיָּתְךָ? כִּי קָשֶׁה
לַחַי לִרְאוֹת אֵלֶּה.
ממנה הוא שומע
חדשות לגבי הוריה. כשהוא מנסה ללטף אותה, ידיו עוברות באוויר, ואמו מסבירה שמה שהוא
רואה זה רק חזון, ושאין לה את גופה איתה יותר.
כָּכָה
הִבִּיעָה, וְאָנֹכִי הוֹגֶה בְּקִרְבִּי מַחֲשָׁבוֹת,
חַבֵּק
חָפַצְתִּי לְנֶפֶשׁ הוֹרָתִי שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.
שָׁלשׁ
פְּעָמִים פָּרַצְתִּי לְחַבֵּק הַנֶּפֶשׁ אָהָבְתִּי,
שָׁלשׁ
פְּעָמִים הִתְחַמְּקָה מִבֵּין זְרוֹעוֹתַי כְּצֵל
יָעוּף,
כְּחֶזְיוֹן-לַיְלָה;
וַיִּגְדַּל יְגוֹנִי בְּלִבִּי עוֹד יוֹתֵר.
השיר הבא מספר
על הביקור בעולם התחתון.
Στον κάτω κόσμο
Εγώ περπάτησα στον Άδη ζωντανός Στον Κάτω Κόσμο, τον απόκληρο που λένε … |
בשאול
בשאול ביקרתי, התהלכתי בחיים |
בשאול אודיסיאוס פגש גם את חברו אלפנור, ששבר את מפרקתו כשנפל מהגג אצל קירקי
כשהיה שתוי. אלפנור ביקש ממנו לקבור את גופתו. בחזרה
מהשאול, אודיסיאוס חוזר אל האי איאיה
כדי לקבור אל חברו וקירקי ניצלה את ההזדמנות בכדי להשיא
לאודיסיאוס מספר עצות
פרקטיות.
אָנוּ
עָשִׂינוּ כָּל-זֹאת, וּמֵעֵינֵי קִירְקֵי לֹא נֶעְלַם
אֲשֶׁר
שַׁבְנוּ מֵהַדֵס, וּמְהֵרָה קַל נֶחְפְּזָה הֵנָּה,
בָּאָה
לְבוּשָׁה מַחֲלָצוֹת עִם-אַמְהוֹתֶיהָ הַנּוֹשְׂאוֹת
לֶחֶם
וּבָשָׂר לָרֹב וְהַיַּיִן הַמַּאְדִּים הַנּוֹצֵץ.
נִצְּבָה
בֵינֵינוּ בַּתָּוֶךְ הַיָּפָה-בָּאֵלוֹת וַתַּעַן
"עַזֵּי-הָרוּחַ,
הַיּוֹרְדִים לְמִשְׁכְּנוֹת-הַדֵס בְּחַיֵּיהֶם,
מֵתִים
פַּעֲמַיִם, כִּי יֶתֶר בְּנֵי-אָדָם אַךְ פַּעַם יָמוּתוּ!
עַתָּה
סַעֲדוּ לִבְּכֶם וּשְׁתוּ אֶת-הַיַּיִן הַמַּאְדִּים,
שַׂמְּחוּ
אֶת-לִבְּכֶם יוֹם תָּמִים עַד שֶׁיּוֹפִיעַ הַשַּׁחַר!
אַחַר קוּמוּ
וּסְעוּ וְאָנֹכִי אַרְאֲכֶם הַדֶּרֶךְ
דָּבָר
וְדָבָר אַגִּידָה, לְמַעַן לֹא תְבוֹאֲכֶם רָעָה
בֵּין
בַּיַּבָּשָׁה וּבֵין בַּיָּם בְּאִוַּלְתְּכֶם
הָרַבָּה".