
בהמשך לאזהרות של קירקה בעניין הסירנות,
ובהמשך לאזהרת טירסיאס החכם בשאול, קירקיה
הזהירה את אודיסיאוס גם מפגיעה בבקר ובצאן של הליוס היפריון, הידוע גם כטיטאן של השמש, באי תרינקיה.
אַחֲרֵי-כֵן תָּבֹא תַגִּיעַ עַד אִי תְּרִינַקְיָה,
שָׁם רוֹעִים
עֶדְרֵי
פָרוֹתָיו הָרַבּוֹת שֶׁל-הֵלְיוֹס וְהַכְּבָשׂוֹת
הַשְּׁמֵנוֹת,
שִׁבְעָה
עֲדָרִים שֶׁל-פָּרוֹת, שִׁבְעָה שֶׁל-כְּבָשׂוֹת נֶחְמָדוֹת,
חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים בְּעֵדֶר וָעֵדֶר, וְלֹא יִרְבּוּ
גַּם לֹא
יָמוּתוּ; וְאֵלוֹת רֹעוֹת לְכָל-הָעֲדָרִים,
נִימְפוֹת
יְפוֹת-מַחְלָפוֹת
כשהצי התקרב
אל האי תרינקיה, המלחים היו רעבים, ואודיסאוס איפשר להם לרדת אל האי כדי להכין ארוחת ערב, בתנאי שלא יגעו
בבקר או בכבשים, אך המלחים לא צייתו טבחו פרה ואכלו את בשרה. כתגובה, הליוס הרג את כל אנשי הצוות, למעט אודיסאוס.
תשעה ימים
נאבק אודיסאוס בים על קורת עץ בודדת, עד אשר נסחף אל האי אוגוגיה
של הנימפה קליפסו, יפת המחלפות. קליפסו,
בתו של אטלס הטיטאן, נענשה על כי תמכה בו במלחמתו באלים
היווניים. נכלאה על אי בודד לנצח. גורלה היה, שבכל אלף שנה יגיע
מישהו לאי והיא תתאהב בו.
קליפסו טיפלה באודיסיאוס עד שהתאושש, התאהבה בו וביקשה ממנו שיהיה לה לבעל, ואף הבטיחה לעשותו לבן אלמוות. שבע
שנים החזיקה קליפסו באודיסאוס, ובכל זאת לא זכתה
באהבתו. בלילות הוא שכב בחיקה ונענה לחיבוקיה, ובימים היה יושב על סלע, מתבונן בים
הרחב, ודמעות געגועים זלגו מעיניו ונטפו
על הבגד שארגה לו הנימפה. ליבו עדיין התגעגע אל פנלופה, אשתו המחכה לו באיתקה.
השיר הבא עוסק
בשהייה אצל קליפסו.
Στην Καλυψώ
Σαν ένας παίκτης που μοιράζει τα χαρτιά Μη με κρατάς στη αγκαλιά σου
με τα μάγια |
אצל
קליפסו
כמו קלפן טרוד בחלוקת קלפים |
לבסוף, נכמרו
רחמיו של זאוס על אודיסאוס, ובעצה אחת עם
שאר האלים שלח את הרמס להודיע לקליפסו,
כי עליה לשחרר את אודיסאוס. בצער רב וביגון נאלצה קליפסו
להניח לאהובה ללכת ולחזור לביתו.